הטיול הנגיש של עדי במדריד

מאת עדי אליספור קלינטון

"מדריד הייתה מאוד טובה אליי, עם המון הפתעות לטובה (וגם לרעה!) ולכן החלטתי שמגיע לקבוצה הזו שאחלוק את התובנות שלי."

עדי במדריד

טיסה טסנו עם אלעל שהיו מאוד מכילים, טיפלו היטב בקלנועית שלי ואת הרולטור שלחנו לבטן המטוס עם כבודה חריגה.

למטוס הכניסו אותי עם כיסא צר והצוות היה מאוד נוח.

כשהגענו לשדה במדריד, נוכחתי לדעת שכל הנוסעים יורדים בטרמינל בו נחתנו ועוברים לטרמינל אחר, שם המזוודות וביקורת דרכונים, אבל המעבר בין הטרמינלים נעשה ברכבת שנאמר לנו שאינה נגישה, ולכן שמו אותנו במין רכב טרנזיט כזה שהסיע אותנו (נסיעה לא כל כך קצרה) לטרמינל המיועד. התלווה אלינו בכל התהליך עובד מהשדה שמלווה כל נוסע נעזר, לוקח אותו לתור של הדרכונים ועושים את הכל מהר.

אגב, זה היה גם בנסיעה בטיסה חזרה- הציעו לנו לעשות את כל המעברים לבד או לחכות בדלפק של נוסעים נעזרים, שם מגיעים עובדי נמל התעופה, שלבושים בחולצה צהובה ארוכה ווסט כתום, ומלווים כל בן אדם שצריך ליווי, מקצרים את התורים.

בחזור לקחו אותנו באוטובוס עם נוסעים מעוד טיסות בין הטרמינלים.

מלון אנחנו לנו במלון Emperador, שבמיקום מרכזי מעולה על הגרנד ויה, בעל ארבעה כוכבים וארוחת בוקר כלולה.

פה הייתי תלמידה מצטיינת, עשיתי שיעורי בית, הזמנתי כמה מלונות בבוקינג וכתבתי לכל אחד שאני צריכה חדר נגיש, ביקשתי לראות תמונות של חדר הרחצה, לוודא שיש מאחזי יד באסלה ובמקלחת, ושאלתי גם לגבי גובה המיטות, אחרי חוויה לא נעימה בארצות הברית עם מיטות גבוהות מדי שלא יכולתי לעלות עליהן.

בכל המלונות כמעט ענו לי עם פרטים ותמונות, וכך החלטתי באמת ללכת על המלון הזה, שהיה במחיר בסדר גמור, יחסית למיקום.

התרשמתי מהחדר ובעיקר מחדר רחצה, ומכך שארוחת הבוקר הייתה כלולה.

כשהגענו למלון, נוכחתי לדעת שבכניסה יש כ-6 מדרגות ולצידן רמפה מאוד מאוד תלולה, שפחדתי בכל פעם לעלות עליה לבד עם הקנועית, ותמיד הייתי צריכה בן אדם מאחורי. כיסא גלגלים ידני לא היה יכול לעשות את זה ללא עזרה, כמו גם שאין שום מעקה, וזה פשוט לא נגיש בעליל.

אבל מילא, נשים את זה בצד.

הגענו לחדר ונוכחתי לדעת שזהו לא החדר שהובטח לי. הוא קטן בהרבה וחדר הרחצה נראה אחרת לגמרי, והאסלה הכילה מאחזי יד רק בצד שמאל, ולא בצד ימין. כיוון שיד שמאל אצלי בכלל לא מתפקדת, אין לי שום אופציה לקום מהאסלה ולכן ירדנו לקבלה.

הסברתי לפקיד שהחדר הזה לא נגיש לי ושונה מהתמונות של החדר שהובטח לי.

הפקיד עשה את הבירורים, ונוכח לדעת שהחדר הנגיש שנשלחו לי התמונות שלו, תפוס עד למחרת (!) ובעצם אין להם אף חדר נגיש אחר להציע לי!

אני יושבת מולו על הקנועית חנוקה בדמעות ושואלת מה אני יכולה לעשות?

הוא התנצל ואמר שהוא לא יודע איך זה קרה, ולמה לא ציינו שזה החדר שאני צריכה, אבל כרגע אין לו אף חדר נגיש.

באינסטינקט תושייה אחרון שאלתי אותו אם יש חדר אחר, שבו האסלה צמודה לשיש מצד ימין, כלומר, אני אוכל להיעזר במשהו אחר בכדי לקום ממנה.

הוא לא ממש ידע מה לענות, ובסופו של דבר עשינו "סיור" במלון, בכמה חדרים פנויים.

וכך יצא שלקחנו חדר משודרג בהרבה, ענק עם נוף מטורף ושירותים מפנקים, בו הייתה אסלה בקרבה של השיש ויכלתי להתרומם ממנה (האמת עם קצת עזרה מהידית של הדלת וככה יצא שהשתנתי עם דלת פתוחה  סליחה ותודה לבעלי!)

למקלחת הביאו לי כיסא רחצה לבקשתי, אבל כמובן שהיא לא הייתה נגישה, ולמרות שהבאתי ידיות וואקום איתו אני מטיילת, הייתי צריכה בסופו של דבר את עזרתו של בעלי להיכנס ולצאת מהמקלחון.

המיטה, אליה נערכתי מראש עם שרפרף קטן, בגובה 60 סנטימטר, הייתה דווקא בסדר, אבל הייתה מאוד מאוד מאוד רכה, והקשתה עליי לעלות עליה וגם להתרומם ממנה (גם בעלי התלונן שהיה לו קשה לשנות תנוחה בלילה). וזה בתכלס משהו שאי אפשר להיערך אליו...

ולמרות כל אלו החלטנו להישאר בחדר המפנק ולא לעבור יום אחרי לחדר הנגיש.

נגישות כללית בחנויות ומסעדות

לנו במלון ממש על הגראנד ויה, שזה רחוב תיירותי מרכזי עם המון רשתות מוכרות.

הרבה מהחנויות עם מדרגה קטנה בכניסה...

הרשתות הגדולות בדרך כלל יציעו כניסה מהצד שתהיה נגישה או מעלית קטנה ידנית, אבל היו גם המון חנויות שפשוט לא יכולתי להיכנס אליהן עם הקנועית.

(וזה עוד ברחוב המרכזי והתיירותי.

כלומר ברחובות קטנים יותר, לא היה סיכוי להיכנס)

כנ"ל גם למסעדות- בהרבה מהמקרים גם המסעדות היו נגישות, אבל השירותים היו בקומה תחתונה או עליונה ולא תמיד הייתה מעלית במקום, או שהיו רק שולחנות בר וכסאות גבוהים שלא היו אופציה. היינו ממש צריכים לבדוק כל מקום לפני שנכנסנו, ולצערי בגזרה הזו אין לי ממש המלצות ספציפיות.

אטרקציות

פה הייתה ההפתעה הגדולה והמשמחת.

יום אחד הלכנו למוזיאון פרדו Museo del Prado,

שהוא מוזיאון גדול ומרכזי במדריד, עם המון אומנות קלאסית.

התור השתרך בכניסה והיה נראה עצום. הגענו לתחילת התור, שם שאלתי את הסדרן אם יש כניסה נגישה או איזשהו תור מקוצר לאנשים בכיסאות גלגלים, והוא כיוון אותי ישר לקופות הרכישה.

שם הגענו ללא המתנה (!!!)

בקופה הנציג ביקש לראות כרטיס נכה בין לאומי, אותו הצגתי וישר קיבלנו זוג כרטיסים למוזיאון, כלומר כרטיס לבן אדם עם מוגבלות ועוד אחד למלווה (!!!)

זה חסך לנו כ-30 יורו וזה היה ממש ממש נחמד.

המוזיאון עצמו מאוד נגיש. עם מעליות, שירותי נכים וסך הכל מאוד נוח.

הפתעה דומה הייתה לנו בארמון המלכותי של מדריד (Palacio Real) בו התגוררה המשפחה המלכותית עד שנת 1931. יש בו 3,000 חדרים, יותר מבכל ארמון אחר באירופה. בנוסף, הוא ביתם של הספרייה הגדולה ביותר בעולם וכן של אוסף כלי נשק מהמאה ה-15.

שם אמנם היה ריצוף קצת פחות נוח ברחבה של החצר, אבל גם הגענו ישר לכניסה של הקבוצות, במקום לעמוד בתור הארוך, הכניסו אותנו ישר לקופה וגם שם קיבלנו זוג כרטיסים בחינם.

הארמון עצמו מאוד נחמד ואפשר להתרשם מהחדרים השונים.

אבל שימו לב שזה הליכה איטית מאוד בין החדרים, במין מסלול מעגלי שלא ניתן לחתוך ממנו, ואתם בעצם תקועים כל פעם בחדר גדוש באנשים ולא ממש יכולים להתקדם או לצאת מבלי לעבור בכל החדרים.

אם הייתי יודעת, יכול להיות שהייתי נמנעת מלהיכנס, כי היה מאוד מחניק ודחוס.

אטרקציה נוספת היא שוק סן מיגל Mercado de San Miguel, שהוא שוק אוכל מקורה יוקרתי. מזכיר טיפה את שוק האוכל ברמת החייל, אבל גרסה הרבה הרבה יותר משודרגת ממנו, עם מאכלים וטפאסים באמת מאוד מפתים.

לצערי הרב, ברגע שנכנסנו, הבנתי שזה לא מקום שאפשר להסתובב בו עם קלנועית, כיוון שהמעברים מאוד מאוד צרים והמקום היה דחוס באנשים, מה שגרם לנו להחליט שאני אצא החוצה, אתפוס מקום על המדרגות בשביל בעלי שיוכל לשבת, כי אין ממש מקומות ישיבה (אנשים בפנים אכלו בעמידה במין עמדות בר), וכך יצא שבעלי הוציא את האוכל והשתייה אלינו.

הסדרן בכניסה לא רצה לתת לו לצאת עם כוס אלכוהול מזכוכית, אבל בעלי הסביר לו שאשתו נכה ואין לו ברירה ולכן קיבלנו אישור חריג, והאמת שזו היית חוויה קולינרית נחמדה.

אטרקציה אחרת שלצערי נמנענו ממנה היא פארק רטרו Parque del Buen Retiro שצמוד לגנים הבוטניים Real Jardin Botanico.

הכל במרחק הליכה או כמה תחנות אוטובוס ממוזיאון פרדו.

שם היה ריצוף cobble stone בלתי נסבל שפשוט לא יכולתי לסוע עליו עם הקנועית ואני יכולה רק לתאר איך זה יהיה עם כיסא גלגלים ידני.

אז איך שירדנו מתחנת האוטובוס, עשינו אחורה פנה והסתובבנו לכיוון השני.

תחבורה ציבורית

כאמור, המלון שלנו היה על הרחוב המרכזי, ורוב האטרקציות במרחק הליכה, לכן לא היינו צריכים כל כך להיעזר בתחבורה ציבורית.

כששאלנו במלון יום אחד לגבי תחנת מטרו נגישה, הציעו לנו פשוט לקחת אוטובוס.

במקרה הזה זה היה קו 001 שנוסע על הגרנד ויה ועובר במוזיאון ובפארק ובגנים הבוטנים.

האוטובוסים הם עם כניסה אחורית נגישה.

ברגע שמסמנים לנהג, הרמפה נפתחת אוטומטית, וכך גם כשאתם רוצים לרדת, לוחצים על כפתור והנהג יודע שצריך לפתוח אותה והנוסעים האחרים מתרחקים.

מאוד מאוד נגיש ונוח.

ואגב, האוטובוסים לגמרי בחינם!