מאת: Irene Shafir ב גדול כל ארה"ב יחסית ידידותית. נסעתי לשם בעיקר כי אפשר בקלות לשכור רכב עם מנגנון יד (שכרתי בהרץ) במחיר רכב רגיל. מסתבר שאין הרבה מדינות שאפשר לשכור בהן. המסלול די ספונטני כי לא היה לי זמן לתכנן כ"כ. מתניידת בכיסא רגיל (לא ממונע) ונסעתי לבד ל-12 יום בערך. בחרתי מקומות תוך כדי מהמלצות ובעיקר האמת דרך גוגל-מאפס. יש שם סימון של פארקים ושבילי ונקודות תצפית וכשלוחצים עליהן, זה מראה סימון אם נגיש או לא לכיסא. פשוט הסתכלתי לאן אני נוסעת ומה יש באזור שאני יכולה ל

כיסא גלגלים בסופיה יש ערים שמתאהבים בהן מהשנייה הראשונה. סופיה היא לא אחת מהן. היא דורשת זמן, סבלנות ובעיקר הסתכלות למטה. כי בזמן שהעיניים נמשכות לכיפות הזהב, לארכיטקטורה הסובייטית, ברובה, ולשדרות הרחבות, הגלגלים והנעליים פוגשים מציאות פחות רומנטית. הריצוף ההיסטורי היפהפה, מרעיד, מחליק, ומעמיד אתגר לא קטן לכל מי שנזקק לנגישות. יצאנו לבדוק איך בכל זאת עושים את זה נכון. הבסיס הוא לינה במלון אחד והשינוי האמיתי קורה מתחת לאדמה. הבסיס – Sofia Balkan Palace כמפקדה עירונית נגישה מלו

הפעם בפינה של מיכל - עוד מסלול בסדרה של מדבר יהודה. והפעם - נחל פרצים. ממש ממש מול מפעלי ים המלח, לבאים מצפון פניה ימינה לכיוון "מישור עמיעז". דרך שטח אבל מתאימה לכל רכב. מתקדמים בהתאם לשילוט עד החניון של נחל פרצים. המישור מאובק בחול חרסיתי (מזכיר פודרה), אינו מגלה דבר על היופי שנמצא ממש מתחתינו במרחק של 200 מטרים בלבד. ניכנס בסימון שבילים (ירוק אם אני לא טועה), ונצעד מערבה בתוך הואדי. הנחל יבש אבל הסימנים על קירותיו מגלים לנו שהייתה כאן דינמיקה. הקירות חרוצי שכבות מתפתלות במ