דרכון? כרטיס עלייה למטוס? אולי כבר לא תצטרכו אותם

אדם בכיסא גלגלים עובר סריקת זיהוי ביומטרי לפני עלייה לטיסה בשער.

אחד הדברים שאנשים עם מגבלה לומדים מהר מאוד הוא שנסיעה בשדה תעופה עמוסה בנקודות חיכוך. צ׳ק-אין. ביקורת דרכון. ביטחון. שוב ביקורת. עלייה למטוס. כל נקודה כזאת דורשת עצירה, שליפת מסמכים, לפעמים הסתמכות על אחרים.

עכשיו, לראשונה, יש עדות ממשית שחלק מהנקודות האלה הולכות להיעלם.

ה-IATA, ארגון חברות התעופה הבינלאומי, פרסם השבוע תוצאות של מספר ניסויים מוצלחים בזהות דיגיטלית, שנערכו עם חברות תעופה, שדות תעופה, ספקי טכנולוגיה וממשלות באירופה ובאסיה-פסיפיק. הניסויים הוכיחו שנסיעה בינלאומית ביומטרית וללא מגע היא כבר אפשרית מבחינה טכנית. זה לא עתיד רחוק.

אז מה זה אומר בפועל?

הרעיון הוא Digital Travel Credential, בקיצור DTC. גרסה דיגיטלית מאובטחת של הדרכון, שמאוחסנת בארנק דיגיטלי בסמארטפון. הנוסע מוסר פעם אחת את פרטי הזהות שלו לפני הטיסה, ומאותו רגע זיהוי ביומטרי, זיהוי פנים בעיקר, מחליף את כל בדיקות המסמכים לאורך הנסיעה.

המשמעות היא שנוסעים לא יצטרכו להציג מסמכים נייריים שוב ושוב בכל נקודת בקרה לאורך הנסיעה.

עבור מי שמתניידים בכיסא גלגלים, הדבר משמעותי. שליפת דרכון מתיק כשהידיים עסוקות בכיסא, העברת מסמכים לאיש ביטחון מעבר לדלפק גבוה, תיאום עם מלווה כדי לסמן כרטיס, אלה לא טרדות קלות. הן לוקחות זמן ואנרגיה.

זיהוי ביומטרי על פי פנים, במכשיר הנייד

הניסוי הספציפי שהוכיח את זה

בניסוי קונקרטי שנערך באוקטובר 2024, שני נוסעים טסו הלוך ושוב בין הונג קונג לטוקיו תוך שימוש בארנקים דיגיטליים שכללו את הדרכון הדיגיטלי, תעודת מעסיק וכרטיס נוסע מתמיד. כל נקודת הביקורת בשני שדות התעופה טופלה ביומטרית, בסביבה חיה, לא בתנאי מעבדה.

בדובאי, שערים ביומטריים כבר מאפשרים לנוסעים לעבור ביטחון, הגירה ושערי עלייה למטוס ללא בדיקות ידניות. בסינגפור, שדה התעופה צ׳אנגי מתכנן לְאַטְמֵט 95% מעיבוד ההגירה עד 2026, עם בדיקות שייקחו עשר שניות בלבד.

מעבר בביקורת דרכונים באופן ביומטרי

מה עוד חסר?

חשוב לא לנפח את זה. הצעד הבא הוא של הממשלות. IATA קוראת למדינות להקים את המסגרת המשפטית, הטכנית והתפעולית להנפקת DTCs וקבלתם בחציית גבולות, ולהבטיח שהמערכות יהיו אינטרו-פרביליות ברמה עולמית.

כלומר: הטכנולוגיה מוכנה. הרגולציה עדיין לא. לפי Amadeus, השינוי יכול להגיע תוך שלוש שנים, אם הגופים הממשלתיים יזוזו. אם לא, זה יישאר ניסוי מרשים על הנייר.

שאלת הנגישות הפיזית בשדות התעופה גם לא נפתרת כאן. מעברי ביטחון צרים, דלפקי צ׳ק-אין גבוהים, שירותי כיסא גלגלים שמגיעים לאחר ששעה כבר חלפה, אלה בעיות תשתיות שזיהוי ביומטרי לא מטפל בהן. אבל הסרה של כמה נקודות חיכוך בירוקרטיות? זה בכיוון הנכון.

אישה מחייכת, בכיסא גלגלים, לצד שער לקראת עלייה למטוס.

השורה התחתונה

אם אתם/ן נוסעים/ות לעיתים קרובות ויודעים כמה מרגיז להיות תלויים בנייר בשדה תעופה עמוס, זו ידיעה ששווה לעקוב אחריה. לא לחכות לה כעובדה מוגמרת, אבל לדעת שהכיוון קיים ושהטכנולוגיה כבר הוכיחה את עצמה. עדיין צריך ממשלות שיחליטו לזוז.