שלום לכולם, שמי אלון ואני כותב פוסט זה (ואת הבאים) במטרה לשתף בטיול שלי ושל אשתי שוש גולן – בעיקר מנקודת מבט הנגישות, הקשיים בדרך וגם חוויות כאלו ואחרות. רקע – שוש חולה בטרשת נפוצה ומתניידת כיום עם קביים למרחקים קצרים וקלנועית של Movinglife (הקלנועית מתקפלת לצורה של טרולי וגם ניתן לפרקה לשני חלקים). הכל התחיל מרעיון לנסוע לשנה של "נוודות דיגיטלית" – הכוונה שאני עובד בחלק מהזמן מרחוק (הייטק...) ושוש לומדת פעם-פעמיים בשבוע במסגרת שנת שבתון כ-מורה. הכוונה הייתה ל"גור" כל פרק זמן

מאת: Irene Shafir באתי לסופ"ש והודות לטראמפ נתקעתי לשבועיים. אז אם כבר נמנף את זה למשהו מועיל. נסעתי לבד, מתניידת בכיסא רגיל. העיר די שטוחה וברובה די נח להסתובב. במטרו - חצי מהתחנות לא נגישות לכיסא. ולא רק זה הן גם מסומנות בצורה מבלבלת. יש מצב שיהיה לתחנה סימון של כיסא גלגלים והיא עדיין לא נגישה (כן, הזייה). ומנסיון גוגל-מאפס טועים בזה, לא להסתמך. צריך את המפה של המטרו עצמו וגם שם לקרוא לאט את המקרא מפה. האוטובוסים - מאוד נוחים. הפתיעו לטובה. יש בהם רמפה נשלפת מהדלת האחורית

אדם בכיסא גלגלים עובר סריקת זיהוי ביומטרי לפני עלייה לטיסה בשער. אחד הדברים שאנשים עם מגבלה לומדים מהר מאוד הוא שנסיעה בשדה תעופה עמוסה בנקודות חיכוך. צ׳ק-אין. ביקורת דרכון. ביטחון. שוב ביקורת. עלייה למטוס. כל נקודה כזאת דורשת עצירה, שליפת מסמכים, לפעמים הסתמכות על אחרים. עכשיו, לראשונה, יש עדות ממשית שחלק מהנקודות האלה הולכות להיעלם. ה-IATA, ארגון חברות התעופה הבינלאומי, פרסם השבוע תוצאות של מספר ניסויים מוצלחים בזהות דיגיטלית, שנערכו עם חברות תעופה, שדות תעופה, ספקי טכנולוג