נגישות במסעדת "פסאדור" בתל אביב

מאת עדי אליספור קלינטון

וואו.

הוזמנתי לאירוע מטעם מפעל הפיס ועמותת שווים שהתנהל בחדר הVIP במסעדה. החדר הפנימי תחום כולו במדרגה ארוכה ואין שום אפשרות להגיע אליו בצורה נגישה, ואני מתניידת בקלנועית...

לרגע אחד חשכו עיניי.

לא הבנתי איך אני מגיעה לאירוע שמקדם נגישות במקום שהוא לא נגיש, על אף שבדקתי מראש והמסעדה מוגדרת כנגישה, כולל שירותי נכים במקום.

הצוות לא התבלבל לרגע, מנהל המשמרת אילתר תוך דקות ספורות רמפה, שיתכן והייתה במקום, אבל נבנתה בצורה מאוד מאוד יציבה, כדי לאפשר עלייה בטוחה למתחם ה-VIP.

במשך הזמן שהמתנתי, כמעט כל עובד מצוות המקום ניגש אליי והציע לי משהו לשתות, "תרצי מים?", "תרצי לשבת במקום אחר בינתיים?"

היחס המקסים לא הסתיים כשהתחילה הארוחה. בכל פעם שרק עשיתי תזוזה כאילו אני מתכוונת לקום ממושבי, המלצרית המהממת ניגשה אליי והציעה לי עזרה.

ציון עשר מתוך עשר על נגישות והשתדלות (בעצם 9, כי דלת הכניסה לשירותי הנכים כבדה בצורה בלתי הגיונית)

ועכשיו לגבי האוכל.

אני לא חובבת בשרים גדולה ולא חשבתי שאהנה כל כך באירוע על טהרת הבשר, אבל וואו. כמה הופתעתי.

המנות לא הפסיקו להגיע, וכל אחת יותר טעימה מהשנייה.

הפסדורית (?) הבטיחה שלאחר ש-10 מנות יצאו, נוכל לבקש כל מנה שאהבנו בשנית, ואני רק שיננתי לעצמי "לא לשכוח בריסקט! בריסקט! אני רוצה שוב מהבריסקט!"

אבל בסוף הארוחה כבר לא נשאר מקום ונאלצתי לפתוח כפתור וירטואלי.

פה אני כמובן משקרת, תמיד נשאר מקום לקינוח.

מכירים את זה שאומרים במסעדות בשריות כשרות 'אל תצפו ליפול מהכיסא מהקינוחים'?

אז זהו שמזל שישבתי, כי הפאי פקאן שלהם, אמא'לה ואבא'לה.

המלצרית אמרה משהו על זה שיש להם קונדיטוריה במקום, אבל מרוב שזללתי לא טרחתי להקשיב כמו שצריך

בקיצור, מסעדה מומלצת בחום. חוויית שירות נפלאה וסעודה בלתי נשכחת