יומן מסע כתבה #5 ואחרונה – ה"מסע" חזרה וסיכום

מאת אלון גולן:

התכנון היה לחזור עם Etihad דרך אבו דאבי לארץ לפני ליל הסדר. המלחמה טרפה את הקלפים ונאלצנו למצא דרך אחרת.

אפשרות נוספת הייתה להגיע לאירופה ומשם טיסה של חברה ישראלית לארץ.

הזמנתי טיסה עם Emirates לאתונה ומשם טיסת ארקיע לארץ.

ארקיע שלחו הודעה על ביטול הטיסה ביום שישי כשהטיסה הייתה אמורה להיות ביום שני אחרי (במוצ"ש החזירו את הטיסה, אבל זה היה מאלץ אותנו לקונקשן של 8 שעות בשדה התעופה, אז ויתרנו). חיפשתי אפשרות נוספת והזמנתי לבסוף טיסה מאתונה לטאבה, ומשם הזמנתי מונית גדולה לגבול.

שדה התעופה באתונה - השדה באתונה קטן, וללא שרוול למטוס, אבל יש משאית עם מעלון שהביאה אותנו לדלת המטוס.

שדה התעופה בטאבה - השדה בטאבה קטן, ולא ערוך לכל מיני מצבים "מוזרים" כמו הנגשה, אז הירידה מהמטוס הייתה במדרגות, כששני אנשי צוות תומכים ועוזרים בירידה. עלייה/ירידה מאוטובוס, ומאחר והקלנועית נשלחה עם המטען, אז גם היה צורך ללכת ברגל עד לטרמינל. בטרמינל, לאחר מאמצים נמצא כיסא גלגלים ואיש צוות ליווה אותנו עד לאיסוף של המזוודות והקלנועית, ומונית לגבול.

מעבר הגבול היה ללא עיכובים (אין צורך לשלם שום אגרה, לא בצד המצרי ולא בישראלי). הבת שלנו חיכתה לאסוף אותנו ביציאה ומשם הביתה.

סיכום

המסע הזה היה חוויה מדהימה מבחינתנו ואני מקווה שעזרתי, ולו במעט, במידע ששיתפתי בפוסטים, ששיקפו גם חלק קטן מהחוויות שעברנו.

חשוב לי לציין שהמסע הזה לא היה מתאפשר ו/או מצליח ללא התכנון, התמיכה, ההקשבה והמענה לכל דבר של דניאל עדני, Traveling to Asia והצוותים המקומיים שלו שעזרו, תמכו סייעו, הרימו, הסיעו ועשו עבורנו מעל ומעבר.

בנימה אישית - בתור בן הזוג ה"תומך", העזרה של הצוותים המקומיים הקלה מאד ואפשרה גם לי להנות מהטיול כמעט ללא דאגות. לא קל להיות חודשיים 24/7 ביחד, כשאין ממש אפשרות ללכת להתאוורר או לשנות אווירה, וזה עוד יותר קשה ומורכב כשמדובר בבעל/ת מוגבלות, ויש רגעים מתסכלים גם אם מדובר בוותק של 31 שנים ביחד, ולמרות זאת בזכות החוויה הזאת גם נזכרנו/גילינו את עצמנו מחדש.

תודה ענקית לשותפה המדהימה לחוויה (ולחיים בכלל), ואהבת חיי –שוש גולן - שנזכה לעוד הרבה חוויות כאלו יחד.