האם חברות התעופה באמת צריכות לספק שני מושבים חינם לנוסעים עם מוגבלות שזקוקים לכך?

האם חברות התעופה באמת צריכות לספק שני מושבים חינם לנוסעים עם מוגבלות שזקוקים לכך?

הסיפור הזה מעלה שאלות מורכבות על הצטלבות של זכויות, כלכלה וצדק חברתי. כיום, בהרבה מדינות (כולל ישראל) אין חוק המחייב חברות תעופה לספק מושב נוסף ללא תשלום לנוסעים עם מוגבלות שזקוקים לכך - למשל, בשביל מלווה רפואי, ציוד רפואי חיוני, או מרחב נוסף הכרחי.

המצב החוקי בישראל ובעולם

בישראל, תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (הסדרת נגישות לשירותי תחבורה ציבורית), התשס"ג-2003, מחייבות חברות תעופה להציע התאמות שונות לנוסעים עם מוגבלות. התקנות כוללות:

• זמינות כיסאות מעבר מיוחדים (כסא גלגלים צר) במטוסים עם יותר מ-60 מושבים.

• משענות יד ניתנות להרמה בלפחות 5% מהמושבים.

• תאי שירותים נגישים במטוסים בעלי יותר ממעבר אחד.

עם זאת, אין חובה חוקית לספק מושב נוסף חינם לנוסע עם מוגבלות הזקוק לכך בשל צרכים רפואיים או מרחב נוסף.

בארה"ב, חוק הגישה לנוסעי אוויר (Air Carrier Access Act - ACAA) מחייב חברות תעופה לספק התאמות סבירות לנוסעים עם מוגבלות, אך גם שם אין חובה גורפת למושב נוסף חינם. חברות מסוימות, כמו Southwest Airlines, מציעות מושב נוסף חינם במסגרת מדיניות נגישות רחבה יותר, אך זו יוזמה פנימית ולא חובה חוקית.

הזווית הכלכלית: בין רווחיות לנגישות בסיסית

חברות התעופה מתנגדות לרעיון של מושבים חינם בטענה שזה יפגע ברווחיות שלהן. הן מציינות שהמודל העסקי שלהן מתבסס על מקסום רווחים באמצעות צפיפות מושבים גבוהה, במיוחד בטיסות לואו-קוסט.

אבל כאן עולה שאלה חשובה: האם זה הוגן שאנשים עם מוגבלות צריכים לשלם פי שניים רק בגלל שהחברות בחרו במודל עסקי שמתעדף רווח על פני נגישות? הרי אנשים אלו אינם בוחרים במצבם הבריאותי, והצורך במושב נוסף אינו מותרות אלא צורך רפואי או נגישותי בסיסי.

הזדמנות עסקית שהחברות מפספסות

מעניין לציין שבזמן שחברות התעופה נאבקות נגד מדיניות כזו, הן מפסידות הזדמנות עסקית משמעותית. מחקרים מראים כי:

• משפחות רבות של אנשים עם מוגבלות נמנעות מטיסות בגלל העלויות הנוספות הנלוות לנגישות (כמו צורך במושב נוסף).

• קהל זה מהווה פוטנציאל שוק אדיר: לפי דו"ח האו"ם, כ-15% מאוכלוסיית העולם חיים עם סוג כלשהו של מוגבלות, ובארה"ב בלבד מדובר על למעלה מ-26% מהאוכלוסייה הבוגרת.

• חברות תעופה שמציעות מדיניות נגישות ידידותית יותר מצליחות למשוך לקוחות נאמנים ולקבל חשיפה חיובית בתקשורת.

דוגמה לכך היא Southwest Airlines האמריקאית, שמאפשרת לנוסעים עם מוגבלות לקבל מושב נוסף ללא תשלום, במידה ויש צורך רפואי מוצדק. מדיניות זו חיזקה את מוניטין החברה ושיפרה את שביעות רצון הלקוחות.

השוואה בינלאומית: מה קורה במדינות אחרות?

• קנדה: בית המשפט העליון קבע כי חברות תעופה חייבות לספק מושב נוסף חינם לנוסעים עם מוגבלות הזקוקים לכך, על פי עקרון "one person, one fare".

• האיחוד האירופי: רגולציות הנגישות מתמקדות בשירותים הנלווים (כגון סיוע בעלייה למטוס) אך לא מחייבות מושב נוסף חינם.

• אוסטרליה וניו זילנד: אין חובה לספק מושב נוסף חינם, אך יש חברות שמציעות התאמות בהתנדבות.

נגישות בחברות התעופה הישראליות

חברות התעופה הישראליות אל על, ארקיע, וישראייר מחויבות לעמוד בתקנות הנגישות הישראליות. כל אחת מהחברות מציעה שירותים ייעודיים לנוסעים עם מוגבלות, בהתאם לתקנות ולמדיניות הפנימית שלהן:

אל על

• מציעה סיוע לנוסעים עם מוגבלות, כולל ליווי בתוך שדה התעופה, סיוע בעלייה למטוס, והתאמות למושבים נגישים.

• החברה דורשת ליידע מראש על צרכים מיוחדים כדי להיערך בהתאם.

• עם זאת, אין מדיניות ברורה לספק מושב נוסף חינם במקרים של צורך רפואי.
  

ישראייר

• מספקת שירותי סיוע לנוסעים עם מוגבלות, כולל ליווי בשדה התעופה, סיוע בעלייה וירידה מהמטוס, והדרכה פרטנית.

• הנוסעים מתבקשים לציין את צרכיהם בעת ההזמנה, אך גם כאן אין מדיניות ברורה לגבי מושב נוסף חינם.
  

ארקיע

• מציעה סיוע בסיסי לנוסעים עם מוגבלות, אך המידע הציבורי לגבי מדיניות הנגישות שלה מוגבל.

• מומלץ ליצור קשר ישיר עם שירות הלקוחות של החברה לבירור התאמות ספציפיות.
  

על פי חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, כל החברות מחויבות להציע התאמות לנוסעים עם צרכים מיוחדים. עם זאת, אין חובה לספק מושב נוסף ללא תשלום, והמדיניות משתנה מחברה לחברה.

הצעות לשיפור המדיניות

1. חקיקה ברורה ומחייבת:קידום חקיקה שתספק מסגרת אחידה לזכויות הנוסעים עם מוגבלות, כולל אפשרות למושב נוסף ללא תשלום במקרה של צורך רפואי מוצדק.

2. הטבות כלכליות לחברות תעופה:המדינה יכולה לשקול מתן תמריצים כלכליים לחברות שמיישמות מדיניות נגישות מרחיבה, כגון הקלות במס או סובסידיות.

3. מודל עסקי חכם:חברות תעופה צריכות להבין שנגישות היא לא רק הוצאה אלא גם הזדמנות עסקית. לקוחות עם מוגבלות ומשפחותיהם הם שוק נאמן ופוטנציאלי.

4. הכשרת צוותים:השקעה בהכשרת הצוותים לטיפול מקצועי ורגיש בצורכי נוסעים עם מוגבלות יכולה לשפר את חוויית הטיסה ולהפחית בעיות תפעוליות.
   

לסיכום: הדיון על מתן מושב נוסף חינם לנוסעים עם מוגבלות אינו נוגע רק לעלויות ורווחים, אלא בעיקר לשאלה: איזה סוג של חברה אנחנו רוצים להיות? חברה שמעריכה רווחים על חשבון הזכויות הבסיסיות של אזרחיה, או חברה שמבינה שנגישות היא חלק בלתי נפרד מהצדק החברתי ומהכלכלה המודרנית?

מה דעתכם? האם זה הזמן לשינוי במדיניות התעופה, או שחברות התעופה צודקות בגישתן הכלכלית?